בשנת 1925 ג’ארד פרנץ’ סיים את לימודי התואר הראשון באמנות ויצא לחפש את מזלו בעיר הגדולה, ניו יורק. הוא היה בן 20. תוך שנים ספורות הוא הכיר אמן נוסף בשם פול קדמוס, המבוגר ממנו בשנה, והאהבה פרחה. השניים הפכו להיות בני זוג ושותפים ליצירה. בשנת 1931 הם נסעו יחד ליורו־טריפ של שנתיים. הם חיו בצרפת, בספרד ובאי מיורקה.
ב־1933 נגמר להם הכסף והם חזרו לארה”ב. הימים היו ימי שלהי השפל הגדול ורוזוולט בדיוק הכריז על הניו דיל. כחלק מהמאמצים להחזיר את האמריקאים לשוק העבודה, הממשלה העסיקה אמנים לשלל עבודות ציבוריות. פרנץ’ וקדמוס, שניהם אמני טמפרה (טכניקת ציור המשלבת פיגמנטים וחלמון ביצה) השתלבו בציור ציורי קיר. קדמוס רצה להמשיך לצייר בצורה מסחרית, אבל פרנץ’ שכנע אותו להתמקד באמנות לשם האמנות.
מערכת היחסים ביניהם בהחלט היתה אמנותית. הם פיתחו יחד סגנון ציור מובחן שזכה מאוחר יותר לכינוי “ריאליזם קסום”. במידה מסוימת, מדובר בסגנון המזכיר את הסוריאליזם, אך במקרה של קדמוס ופרנץ’ הציורים כללו גם עירום רב, במיוחד גברי, וציורים עתירי מתח מיני, גם הומוסקסואלי

PaJaMa

בשנת 1937 נשא פרנץ’ לאשה את האמנית מרגרט הונינג, שהיתה מבוגרת ממנו ב־15 שנה. הוא לא נפרד מקדמוס ומערכת היחסים ביניהם התמידה במקביל לנישואיו של פרנץ’. היה אפשר להאמין, אם כך, שמדובר בנישואי נוחות, שנועדו לספק לו איצטלה של מהוגנות, אבל נראה שבין ג’ארד ומרגרט היתה חברות עמוקה מאד, אם כי לזוג לא היו ילדים.
לא רק ג’ארד ומרגרט מיסדו את יחסיהם באותה שנה. גם השלישייה כולה – קדמוס והזוג פרנץ’ – מיסדו את מערכת היחסים ביניהם והקימו קולקטיב אמנותי בשם PaJaMa – ראשי תבות של פול, ג’ארד ומרגרט. הקולקטיב פעל עד שנת 1945. במהלך שמונה השנים הטובות האלה חילקו השלושה את חייהם בין ניו יורק, פרובינסטאון (מסצ’וסטס) וטרורו (מסצ’וסטס), ובימי הקיץ הם היו נופשים יחד בפייר איילנד, לא רחוק ממנהטן.

Fire Island

פייר איילנד – לשון היבשה הנחרצת אל האוקיאנוס האטלנטי, כמה עשרות קילומטרים ממנהטן – הפכה עם השנים לאגדה להט”בית, ובמיוחד הומואית. משערים שכבר בשנת 1882 אוסקר וויילד נפש שם, אבל במהלך שנות השלושים חצי האי קיבל אופי הומו־לסבי מובהק יותר. החוקים במקומות רבים בארצות הברית הקשו על חייהם של גברים שחשקו בגברים והם חיפשו מקום מרוחק לאהוב בו. אוטופיה של חול ומי ים. אחרי שהוריקן פגע באי בשנת 1938 בעלי הנכסים שיוועו לכל מי שיהיה מוכן להשקיע שם כסף, הומואים או לא. רבים ניצלו את ההזדמנות והגיעו לכפר נופש קטן באי בשם צ’רי גרובס. מי לא היה שם? הסופר כריסטופר אישרווד, המשורר ו”ה אודן, המחזאי טנסי וויליאמס, המשורר סטיבן ספנדר ועוד רבים רבים. השהות בחצי האי, מלבד הרומנים הסוערים, כללה גם מפגשים חברתיים ורחצה בעירום. מאוחר יותר, בשנות השישים, הוקם בסמוך לצ’רי גרובס כפר הנופש הגאה פייר איילנד פיינס, אבל זה כבר סיפור לזמן אחר.

רשתות קוויריות

הקיצים שקולקטיב פג’מה בילה בפייר איילנד כללו הרבה עירום וניסויים בצילום אמנותי – שלהם עצמם וגם של חברים. והיו להם הרבה חברים. נראה שהשלושה היו מרכז הכובד שסביבו סבבה רשת חברתית קווירית נרחבת. רק כדי למנות כמה חברים בה – הרשת הזאת כללה את הצלם ההומו, ג’ורג’ פלאט ליינס, שאף צילם סדרת צילומים של קדמוס ופרנץ’, את פטרון האמנות והמחול הביסקסואל, לינקולן קירסטיין, שהיה לתקופה בן זוגה של אחותו של קדמוס, פידלמה (כן, זה באמת השם שלה). חבר משמעותי נוסף ברשת הזאת הוא אמן נוסף של הריאליזם הקסום, ג’ורג’ טוקר, שהיה בן זוגו של קדמוס בשנות הארבעים.
גם לאחר שפעילות הקולקטיב התפרקה, קדמוס וטוקר גרו במשך תקופה בסמוך לזוג פרנץ’, בשטח שנקנה על ידי הזוג.
הקשרים המורכבים – המקצועיים, הרומנטיים, המיניים והחבריים – של פרנץ’ עם קדמוס, פלאט ליינס, טוקר ואחרים הותירו חותם עמוק באמנות של כל היוצרים האלה. קל לראות איך יצירותיהם משקפות השפעה הדדית בסגנון ובתכנים, וגם בהעזה משותפת להציג תכנים הומוארוטיים בתקופה שבה עולם האמנות האמריקאי והחברה האמריקאית גילו סובלנות מועטה ביותר לתכנים כאלה.