אחד המכשפים הידועים ביותר במאה ה-20, אם לא הידוע שבהם, היה אליסטר קראולי (Crowley) – אדם ששמו התגלגל לתרבות הפופולרית, שהופיע על עטיפת אחד מאלבומיהם של הביטלס, השפיע על לד זפלין ועל דייויד בואי והגיע עד “הרפתקאותיה המצמררות של סברינה” בנטפליקס. אדם שהתקשורת כינתה “האדם המרושע בעולם” (the wickedest man in the world) ושכינה את עצמו “החיה 666” (the Beast 666). זה הסיפור שלו.

הולדת החיה

הוא נולד בשנת 1875 בשם אדוארד אלכסנדר קראולי למשפחה בעלת אמצעים ואדוקה במיוחד במחוז וורוויק שבמרכז אנגליה. אביו היה מטיף בקהילה שאליה השתייכה המשפחה, אחוות פלימות’ (the Plymouth Brethren), זרם אוונגליסטי שדגל בהצמדות לטקסט המקראי ובהמנעות מכל עודפות: אכילה מועטה, הסתפקות במועט, התנזרות מאלכוהול ומעישון, יחסי מין רק לצורך רביה וכיו”ב. אמו היתה אשה אדוקה מאוד, וקראולי גדל להיות כזה אף הוא. ספר הקריאה שהוא קרא שוב ושוב בילדותו היה התנ”ך והברית החדשה, הוא שיחק אך ורק עם הילדים האחרים בקהילה וחלם להיות מטיף כמו אביו.

כשהיה בן 11 אביו מת. קראולי ירש את הון המשפחה, אבל חווה משבר אישי גדול. בעקבות זאת הוא פיתח בעיות התנהגות שהובילו לסילוקו מבית הספר של הקהילה. הוא נשלח לבתי ספר פרטיים, אך לא הסתדר שם. בהמשך חלה קראולי במחלת כליות ודודו לקח אותו כדי שיחלים בכפר. הרחק מעיניהם הפקוחות של חברי האחווה, קראולי טייל בהרים וביערות, הצטרף לדודו לביקורים בפאב, התנסה בעישון ואפילו שכב עם זונות. סך הכל, כולם הניחו שלא נותרו לו עוד הרבה שנים לחיות לאור מחלתו ולאור הרפואה הויקטוריאנית, כך שהדוד חשב שכדאי הילד יהנה כל עוד הוא יכול.

כשקראולי חזר לבית אמו בסביבות גיל 16, היו לו רעיונות משונים בראש. הוא מצא סתירות בכתבי הקודש, היה ספקן בקשר לנצרות ולא רצה להשמע לכל ההגבלות שהאחווה דרשה. אמו החלה לקרוא לו “החיה”, מונח שהיא שאלה מחזון יוחנן שבברית החדשה: “הַחַיָּה הָעֹלָה מִתְּהוֹם תַּעֲשֶׂה עִמָּהֶם מִלְחָמָה וְתוּכַל לָהֶם וַהֲרָגָתַם […] וְלָהּ עֶשֶׂר קְרָנַיִם וְשִׁבְעָה רָאשִׁים וּבְקַרְנֶיהָ עֲשָׂרָה כְתָרִים וּבְרָאשֶׁיהָ שְׁמוֹת גִּדּוּפִים”. בתאולוגיה הנוצרית, החיה היא חלק מההיפוך השטני של השילוש הקדוש ויש לה תפקיד בהבאת האפוקליפסה. סך הכל, כינוי לא רע לילד. אבל אולי זה הגיע לו. קראולי שכב עם עוזרת הבית על מיטתו של אמו, מה שהרס את המוניטין של אותה נערה, שנאלצה לעבוד בזנות, ושקראולי טען מאוחר יותר שהיתה קרבנו הראשון של ג’ק המרטש, שקראולי כמובן טען שהכיר אישית. לאחר המקרה הזה הנער נשלח שוב, הפעם לתיכון באיסטבורן בדרום אנגליה, שם הוא היה תחת חסותו של חבר באחווה.

לאחר סיום לימודיו בתיכון, קראולי המשיך לקיימברידג’. הוא נטש את חייו הקודמים מאחור. מעתה הוא לא היה עוד אדוארד אלכסנדר, כי אם אליסטר. כמו גברים ויקטוריאנים רבים אחרים, הסביבה המופרדת מגדרית הפגישה אותו עם משיכתו לגברים והוא התאהב בבן כיתתו, הרברט ג’רום פוליט (Pollitt). פוליט היה טיפוס בפני עצמו, והוא ראוי ככל הנראה לפוסט משלו. בין השאר, הוא היה מופיע בדראג תחת שם הבמה דיאן דה רוז’י (Diane de Rougy), מחווה לכוכבת הקברט הצרפתיה, ליאן דה פוז’י. קראולי כתב שירים נוטפי ערגה על פוליט, כמו גם שירים ארוטיים (שפורסמו בהמשך בספרו בעל השם ההולם “כתמים לבנים”). לאחר שהקשר עם פוליט לא הסתדר, קראולי הטביע את יגונו בסקס עם זונות, מה שגרם לו לחלות בזיבה. הוא גם העמיק את התעניינותו בתורת הנסתר וקרא כל מה שהיה אפשר בנושא.

מסדר השחר הזהוב

בגיל 23 פרש קראולי מלימודיו והצטרף ל”מסדר השחר הזהוב”, אגודה סודית ברוח הבונים החופשיים, שחבריה עסקו בכישוף ובזימון ישויות מיסטיות שונות, והושפעו, בין השאר, מהקבלה וממצרים העתיקה. הוא עבר להתגורר בלונדון עם אלן בנט (Bennett), דמות מרכזית במסדר ואחד האנשים המשמעותיים ביותר בפתיחת המערב לבודהיזם. אבל זה היה לפני שבנט נסע למזרח ונעשה לנזיר בודהיסטי. באותה תקופה הוא התמקד בעיקר בשימוש בסמים משני תודעה כדרך להשגת תובנות מיסטיות. בעקבותיו החל גם קראולי להשתמש בסמים, מה שהפך לחלק מרכזי מחייו החברתיים והרוחניים עד מותו.
העניינים במסדר לא הסתדרו לגמרי. קראולי התעניין במאגיה שחורה ובזימון שדים, על אף שבנט השתדל להניא אותו מכך. המסדר גם לא התלהב מהביסקסואליות שלו, מהסמים או מהנהנתנות המינית שלו. חוץ מזה, היו שם, כמובן, מאבקי כוח, שכללו, בין השאר, זימון שדים שירדפו חברים במסדר. לבסוף, בעטו אותו החוצה.

החיה פוגשת את אשת השני

כמו כל צעיר שמחפש את עצמו, קראולי החל לטייל בעולם. הוא נסע למקסיקו ולמזרח, שם הוא הושפע מתורות רוחניות שונות, ולאחר מכן שהה זמן מה בפריז, בחברת אמנים ובוהמיינים אחרים. דרך אחד מהם הוא הכיר את מי שהפכה להיות אשתו (החתונה נערכה לאחר יומיים של הכרות), רוז קלי (Kelly).

אני לא יודע איך נראה ירח הדבש האידאלי בעיניכם, אבל אליסטר ורוז נסעו לקהיר בשנת 1904, שכרו דירה והקימו בה מקדש. שם הם תרגלו מיסטיקה אסלאמית וניסו לתקשר עם אלי מצרים העתיקה. קראולי אולי האמין שאחרי שנים רבות של עיסוק בתורת הנסתר הוא יצליח בכך, אבל היתה זאת דווקא קלי שקיבלה חיזיון מהאל הורוס. רק כדי לוודא שהיא לא הוזה, הזוג הלך מוזיאון, שם קראולי ביקש ממנה להצביע על הורוס. רוז ניגשה מיד לאסטלה שהיתה מוצגת שם וזיהתה נכונה את האל. מה היה מספר המוצג אתן שואלות? ובכן, 666.

החיזיון של רוז היה, בעצם, רק הטריילר לחיזיון של אליסטר. במשך שלושה ימים בראשית אפריל 1904 הוא קיבל חזיונות מישות בשם אַייוואס, שליח של האל הורוס. כל חיזיון נמשך שעה ובמהלכו הוכתב לקראולי פרק מ”ספר החוק”. ספר זה הפך להיות הבסיס לדת החדשה שייסד קראולי, ת’למה (מיוונית עתיקה, θέλημα, “רצון”). הדת הזאת נשענה על התורות המיסטיות שקראולי היה בקיא בהן, אבל בעיקר היתה יריקה בפניה של הנצרות האוונגליסטית שקראולי התחנך אליה בילדותו. תחת רצון האל, הציווי המרכזי בת’למה היה לפעול על פי “הרצון האמתי” (True Will) של נשמת האינדיבידואל: “עשה כרצונך, זהו החוק כולו” (Do what thou wilt shall be the whole of the Law). בראייה היסטורית, אפשר לראות בכך ביטוי דתי לאופן שבו “האני” החל להתנסח בראשית המאה העשרים, עם צעדיה הראשונים של הפסיכולוגיה ועם מרכזיות האינדיבודאליות בפילוסופיה ובאורחות החיים במערב.

אם קראולי היה “החיה”, קלי היתה “אשת השני” (Scarlet Woman), ההיפוך השטני של מרים אם ישוע והתגשמות של האלה הת’למית בבלון (Babalon). לקלי היה תפקיד מרכזי בימיה הראשונים של הדת, הן מבחינה דתית והן ארגונית. יחד, הזוג הקים את א”א, שלמרות מה שהיה אולי מתבקש, אלה לא ראשי התבות של אלכוהוליסטים אנונימיים, אלא של “ארגנטיום אסטרום” (Argentium Astrum), “כוכב הכסף”, אם כי יש עוד סברות בקשר לראשי תבות אפשריים (כולל “ארך אנפין”!). הארגון היה מסדר ת’למי, ששאב השראה ממסדר השחר הזהוב, אבל יצק לתוך המבנה רעיונות מספריו של קראולי, שהספיק בינתיים לכתוב עוד כמה.
אבל היו גם צרות בגן עדן (או בגהינום, או איפה שהם לא היו): בשנת 1907 פגש קראולי את ויקטור נויבורג (Neuburg), משורר אנגלי, צעיר מקראולי בשבע שנים, שהתעניין בתורת הנסתר. קראולי חנך אותו לא”א והשניים הפכו למאהבים, עם חיבה משותפת לסאדו־מאזוכיזם. שנתיים אחר כך הוא התגרש מקלי.

באותה תקופה, קראולי החל לפתח את רעיונותיו בקשר לכישוף מין (Sex Magic). לדעתו, בעת האורגזמה יש אפשרות לאדם להתחבר לעולמות עליונים, ואת האנרגיה של המין אפשר לרתום לפעולה מיסטית. נויבורג וקראולי נסעו יחד לאלג’ריה, שם קראולי המשיך במחקרו במיסטיקה האסלאמית. הם תרגלו יחד כישוף מין וזימון שדים. חלק מרעיונותיו של קראולי על כישוף מין נשענו על רעיונות אלכימיים, קבליים, יוגיים ועל תורתו פסקל רנדולף (Randolph), דמות מרתקת נוספת שקצרה היריעה מלהרחיב עליה כאן, אבל תקראו בויקיפדיה, זה מעניין. בכל התורות האלה יש דגש על החיבור המיסטי שבין הגבר והאשה. קראולי לא סתר את התפישה הזאת, והיא נוכחת מאד גם בטקסים ת’למיים. עם זאת, קראולי האמין שהוא חיבור בין יסודות גבריים ויסודות נשיים, ואפילו השתמש באלטר־אגו נשי בשם אליס. כך הוא יישב בין התפישה ההטרוסקסואלית של כישוף המין ובין הפרקטיקה ההומוסקסואלית שלו.

בעקבות הפרסום לו זכה המסדר, הצטרפו לא”א מצטרפים ומצטרפות חדשים. אחת מהן היתה לילה וודל (Waddell), כנרת אוסטרלית מוכשרת. קראולי זנח את ויקטור והוא ולילה נעשו מאהבים. וודל מונתה ל”אשת השני” החדשה. כשרונה של לילה בנגינה בכינור היה משמעותי בסוג חדש של טקסים שקראולי המציא. כדי למשוך מאמינים נוספים, קראולי תכנן טקסים פתוחים לציבור הרחב, שנקראו “טקסי אלאוסיס” (Rite of Eleusis) ושילבו אסטרולוגיה, שירה, ריקוד ונגינה, וגם כמובן שימוש בסמים, במקרה הזה בצמח הפיוטה, ממנו מופק הסם מסקלין.

מנזר ת’למה

בשנת 1911 קראולי נפרד מוודל ומינה בתור אשת השני את מאהבתו החדשה, מארי דסטי, שאם אני מבין נכון, היתה לפני כן מאהבתה של הרקדנית איזידורה דאנקן. קצת אחר כך, קראולי הצטרף למסדר “מקדש המזרח” (Ordo Templi Orientis), עוד מסדר מיסטי בהשראת הבונים החופשיים, והפך אותו לאט לאט לארגון ת’למי. בין השאר, המסדר בראשותו של קראולי כלל טקסי אוננות, טקסי מין והפקת שיקויים מזרע ומהפרשות וגינליות.

קראולי היה בן 45. השנה היתה 1920. לאחר שתמך בגרמנים במלחמת העולם הראשונה, לקראולי לא היה נוח להשאר בבריטניה, אליה חזר מארצות הברית שנה קודם. הוא עבר לפריז עם אשת השני הבאה שלו, לאה הירסיג (Hirsig) ומשם הם עברו לסיציליה. לא רחוק מפלרמו, הם הקימו את “מנזר ת’למה”, קומונה מיסטית שנערכו בה טקסים ת’למיים וכישופי מין, אורגיות ושימוש בסמים פסיכדליים. הילדים גדלו בקומונה ללא הפרדה מהמבוגרים והיו עדים לכל המתרחש. האורגיות כנראה לא הספיקו, כי קראולי היה נוסע מדי פעם לפלרמו, כדי לשכור את שירותיהם של נערי ליווי איטלקיים.

כל העסק החזיק עד 1923. השכנים לא כל כך אהבו את מה שהם שמעו מעבר לגדר, במיוחד אחרי סקנדל שכלל, אולי, שתייה טקסית של דמו של חתול שנשחט. אז השכנים הלשינו והשלטונות הפשיסטיים של מוסוליני גירשו את קראולי מאיטליה. כאלה הם הפשיסטים, לא כיף אתם במסיבות.

בין יבשות, בין מאהבים ומאהבות

השנים הבאות היו שנות נדודים בעבור קראולי. ראשית, יחד עם מי שהיתה בת זוגו ו”אשת השני” באותה התקופה, לאה הירסיג, הפליג קראולי דרומה, לתוניס. שם הוא ניסה לבנות את חייו מחדש, בין השאר על ידי ניסיון (לא מוצלח) להגמל מצריכת ההרואין הכבדה שאפיינה את ימיו במנזר. בתוניס העסיק קראולי כמשרת בחור ערבי צעיר בשם מחמד בן אבראהים. במסגרת תפקידיו כמשרת היה על מחמד להשתתף בכישופי מין יחד עם קראולי.

לאחר כמה חודשים, נסע קראולי לצרפת. שם הוא התיידד עם גאורג גורדייף, מייסדהּ של “הדרך הרביעית”, מעין בליל של יוגה, בודהיזם ועוד חכמות מהמזרח שגורדייף עיצב מחדש כך שיתאימו לאזניים מערביות. קראולי, שהושפע מיוגה עוד מימי מסדר השחר הזהוב, ושבעצמו טייל במזרח, די התחבר לכל העניין.

אבל הוא התחבר יותר למישהי אחרת שפגש בצרפת, דורות’י אולסן (Olsen). לאחר שהירסיג, שהרגישה בריחוק ביניהם, שלחה לו מכתב ובו היא הצהירה כי היא מוותרת על התואר “אשת השני”, אולסן הוכתרה לתפקיד. הירסיג נותרה מאחור, בזמן שקראולי ואולסן נסעו יחד לתוניס, אבל היא נשארה נאמנה לקראולי. ביומנה היא כתבה:

כיצור אנושי, הייתי רוצה למות בזרועותיו של החיה 666, […] שהיה ועודנו אהובי, בן זוגי, אבי, ילדי וכל מה שאשה זקוקה לו בגבר. אבל מעולם לא התערבתי בעבודתו, שהיא עבודתי, העבודה הגדולה.

קראולי ואולסן חזרו לבסוף לצרפת, שם היא הרתה. ההריון הסתבך, וקראולי קרא להירסיג שתטפל בה. היא ילדה לו בת שמתה בלידתה.
שנה לאחר מכן אולסן והירסיג היו שתיהן מחוץ לתמונה. קראולי נשאר בפריז, מחליף מאהבות ומאהבים כמו גרביים. הוא התיידד עם תומס דריברג (Driberg), הומו וחבר המפלגה הקומוניסטית הבריטית, ומאוחר יותר חבר הפרלמנט הבריטי מטעם מפלגת הלייבור. אולי אכתוב עליו פעם.

בשנת 1929 הצרפתים גירשו את קראולי מצרפת. הוא היה טיפוס מפוקפק מדי והיתה לו היסטוריה של תמיכה בגרמנים, מה שגרם להם לחשוד שמדובר במרגל. קראולי נסע לאנגליה, שם הוא פגש את אשתו הבאה, מריה תרזה פרארי דה מירמר (de Miramar), אותה כינה קראולי “הכוהנת הגדולה של הוודו”. הם נסעו יחד לגרמניה, אבל עד מהרה קראולי זרק אותה. לאחר הפרידה, דה מירמר החלה לסבול מהזיות שהיא בתם של המלך והמלכה ואושפזה במוסד סגור. היא לא היתה האשה הראשונה של קראולי שסבלה מגורל כזה, אגב. מרוז קלי, הזכורה לנו מהפרק הקודם, קראולי נפרד אחרי שנתיים ואחרי שבגד בה. היתה להם ילדה משותפת, ועוד אחת לפניה שלא שרדה, אבל קראולי לא רצה לגדל אותה. רוז שקעה בדכאון עמוק אחרי הפרידה הזאת, התמכרה לאלכוהול והדרדרה עדאישפוז כפוי במוסד סגור.

מוות, לידה מחדש וריגול מעבר לקווי האויב

בכל מקרה, אנחנו בשנת 1930 וקראולי מנסה, שוב, לבנות את חייו מחדש, ואין דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר למות קודם. באותה שנה התכתב קראולי עם המשורר הפורטוגלי המפורסם, פרננדו פסואה (Pessoa). פסואה החל את הקשר הזה, כמי שהתעניין בתורת הנסתר (ואף הכריז על עצמו כפגני) וביקש ללמוד מקראולי. בזכות החברות החדשה הזאת, קראולי נסע לפורטוגל כדי לזייף את מותו בהתאבדות, בעזרתו של פסואה. אבל כשמישהו כמו קראולי הולך, הוא הולך בגדול. לכן, השניים בחרו את האתר בעל השם ההולם “פי הגהינום” (Boca do Inferno), בקע גאולוגי בחוף הפורטוגלי, שהאוקיאנוס האטלנטי יצר בו מצוקים מרשימים, מתאימים מאד לקפיצה אל המוות.
שלושה שבועות לאחר מכן קראולי הופיע מחדש בברלין. הוא חי בדירה שמומנה על ידי אחד מתלמידיו, הגרמני קארל גרמר (Germer), חבר מסדר מקדש המזרח, שהיה ידוע בכינויו “האח סאטורנוס” (Frater Saturnus). קראולי פגש את אשת השני הבאה שלו, ברטה בוש (Busch), אותה הוא כינה “המלאך האדום”. הוא כתב עליה “הזיון הכי טוב בהיסטוריה המתועדת של המין האנושי”, אבל הקשר נגמר בפיצוץ תוך פחות משנה, אחרי ששני בני הזוג תקפו אחד את השני.

במקום בוש, נכנס לדירה כשותף של קראולי הסופר ג’רלד המילטון. אם קראולי כונה על ידי העיתונים “האדם המרושע ביותר בעולם”, המילטון יכונה “האדם המרושע ביותר באירופה”. הישג קטן יותר, אבל מכובד. המילטון היה הומו, שהיה מיודד עם הסופר כריסטופר אישרווד (אייקון גאה שכבר כתבתי עליו בעבר) ועם אלילת המין הביסקסואלית, השחקנית טלולה בנקהד (Bankhead). המילטון גם היה קומוניסט פעיל מאד, שדרכו נכנס קראולי לרשת של פעילי שמאל רדיקלי גרמניים. זה אולי זמן טוב להזכיר שבצעירותו נסע קראולי לרוסיה, ואחת הסברות היא שהוא עשה זאת בשירות השירות החשאי הבריטי, כדי לבלוש אחר הפעילות המהפכנית במוסקבה. גם להמילטון היו קשרים שונים עם המודיעין הבריטי בברלין, כך שיש הסוברים כי קראולי תיפקד בראשית שנות השלושים כסוכן של המודיעין הבריטי, שעקב אחרי פעילות מהפכנית ברפובליקת ויימאר. עם זאת, באותה התקופה הוא גם היה מכור מאד להרואין וקוקאין ושקוע בצרות כלכליות איומות, במיוחד אחרי שגרמר סירב להמשיך לממן אותו, בטענה שהמימון לא נועד לסמים ולרומנים. היות שכך, אני קצת סקפטי שהוא היה יכול לעבור סיווג בטחוני, אבל אולי השירות החשאי הבריטי דווקא השתמש בחולשות האלה כדי להפעיל אותו. מכל מקום, אלה ספקולציות.

כאילו שמצבו לא היה מספיק גרוע, בשנת 1932 תבע קראולי תביעת דיבה כנגד הוצאה לאור שבאחד מספריה נטען כי הוא עוסק בכישוף שחור. קראולי, מן הסתם, הפסיד ונאלץ לשלם את הוצאות המשפט. נכחה במשפט אחת ממעריצותיו של קראולי, אשה בשם דיידרה פטרישה דוהרטי (Doherty). האגדה מספרת שביום פסק הדין היא ניגשה אליו, הציגה את עצמה, ואמרה לו שהיא מעוניינת להיות אם ילדיו. כך אכן קרה. בשנת 1937 נולד בנם המשותף, שקראולי כינה אליסטר אטאטורק. אולי הוא ידע שמנהיג מהפכת התורכים הצעירים עתיד למות שנה וחצי לאחר מכן. קראולי מת כשבנו היה בן עשר, אבל במשך כל העשור הזה, הוא היה בקשר עם בנו, בניגוד ליחסיו עם בתו שנולדה לרוז קלי.

לאחר עליית הנאצים בגרמניה, קראולי האמין שהיטלר יצטרף לת’למה, אבל כשזה לא קרה, דבק קראולי בבעלות הברית. הוא אפילו ניסה להצטרף לשורות השירות החשאי, אבל נידחה על הסף. אולי זה מוכיח קשר קודם עם השירות החשאי, אולי זה מוכיח את ההיפך. קשה לדעת.

את שנותיו האחרונות בילה קראולי בהייסטינס, עיירת חוף בדרום אנגליה. כפי שציינתי קודם, כשמישהו כמו קראולי הולך, הוא הולך בגדול. דוהרטי היתה אתו בימיו האחרונים, בשנת 1947. היא מספרת שהם דיברו ודיברו עד שהוא שקע בתרדמת. העננים בחוץ התחשרו והחלה סופת ברקים. ברגע שבו פרחה נשמתו רוח פרצים חדרה מבעד לחלון והוילונות נמלאו אויר כמו מפרשים גדולים של ספינה השטה מלוא המהירות אל יבשת רחוקה, מעבר לאוקיאנוס המוות.

כמו שציינתי בפתיחה, קראולי השאיר רושם עז על התרבות הפופולרית, אבל גם על החשיבה התאולוגית. מסורות רוחניות שונות של המאה העשרים, מהוויקה (Wicca) ועד לכנסיית השטן של לה־ויי (המקור של “כת השטן” המוכרת לכלנו מהניינטיז), כולן הושפעו עמוקות מרעיונותיו. במידה רבה, קראולי חי בתקופה הויקטוריאנית את הערכים שהובילו את המאה העשרים ושעוד נוכחים בחיינו היום: אינדיבידואליזם, רצון חופשי, תענוגות הבשר, מיניות נזילה וחופשית והגשמה עצמית. מעניין אם גם היום התקשורת היתה מכנה אותו האדם המרושע בעולם.