כשהייתי בכתה ג’ או ד’ נתבקשנו לכתוב עבודה על מלחין במסגרת שיעור מוזיקה. המורה רימה, שבימים כתיקונם התמקדה בעיקר בללמד אותנו להקיש מקצבים על תבה סינית ולחרוק קקופוניות איומות בחליליות הפלסטיק שלנו, יעדה אותי לכתוב עבודה על מוצרט.
אני זוכר לא מעט אנקדוטות מהעבודה הזאת. למדתי, למשל, שכבר כילד קטן מוצרט האזין לאחותו מנגנת וידע לשחזר את המנגינות משמיעה. למדתי גם שהוא היה ילד פלא שהופיע בכל רחבי אירופה וניגן בפני מלכים ושועי עולם, ושבביקורו בפריז הוא החליק על הרצפות של ארמון ורסאי ולא אחרת ממארי אנטואנט סייעה בעדו לקום. בתודה, הוא הציע לה נישואין. אני זוכר גם שלמדתי שכבר בגיל 11 הוא הלחין את האופרה הראשונה שלו. כמה קינאתי בו!
מה שלא למדתי באותה עבודה ביסודי הן עובדות שערורייתיות יותר על דמותו של המלחין. למשל, על השתייכותו לבונים החופשיים; או על כך שסירב שילדיו ינקו חלב אם (“בשביל הילדים שלי – רק מים!”), מה שתרם לכך שרק שניים מתוך ששת ילדיו שרדו את גיל הינקות; או על שלל הסקנדלים המיניים שהיה מעורב בהם, שכללו בגידות מרובות באשתו קונסטנצה.
סביב הפרט האחרון הזה יש יותר שמועות מעובדות היסטוריות מהימנות. בדומה לכך, יש גם שמועה עיקשת על כך שמוצרט היה הומו. ובכן, הוא לא. אני לא יודע אם הוא שכב עם גברים. לא מצאתי לכך אסמכתאות ויכול להיות שאף אחד לא יודע בוודאות. מכל מקום, אין ספק שהוא שכב עם נשים, ולא רק עם אשתו, לה הוא היה מחויב להעמיד צאצאים על פי המוסכמות החברתיות בנות התקופה. וגם אם הוא שכב עם גברים, מוצרט חי לפני שהמושג “הומוסקסואל” בא לעולם וככל הנראה גם לפני שהרעיון שניתן לחיות במערכת יחסים רומנטית ומינית מחויבת בין שני גברים קיבל איזושהי ממשות.

נניח למוצרט האדם ונחזור למוצרט המלחין. זוכרות את האופרה שהואהלחין בגיל 11 וגרמה לי להתקנא בו ביסודי? מדובר באופרה (בערך, יש ויכוחים על הגדרת הז’אנר, אבל זה באמת לא כל כך מעניין) בשם “אפולו ויקינתון”.
במיתולוגיה היוונית, יקינתון היה נער ספרטני שרירי ויפה עיניים, בנם של אויבלוס, מלך ספרטה, וקליאו, המוזה של ההיסטוריה, שסובב ראשים בספרטה כמו גם על האולימפוס. מי לא חשק בו? בוריאס – רוח הצפון, זפיר – רוח המערב, האל אפולו וגם בן תמותה אחד בשמם תמיריס (שם חיבה: תמיר). מכולם, יקינתון בחר באפולו. אפולו ויקינתון היו זוג הומואיות גבריות, שאהבו לטפס על הרים, ללכת יחד לג’ים(נסיון) ולזרוק דיסקוס. יום אחד, בעודם זורקים דיסקוס להנאתם, זפיר, רוח המערב, שקינא באפולו על אהבתו של יקינתון, הטה את מסלול הדיסקוס שזרק אפולו בעודו במעופו, כך שיפגע ביקינתון. הנער הספרטני מת בו במקום ואפולו לא היה יכול לעשות דבר כדי להצילו. הוא אחז אותו בזרועותיו ובכה ולאחר מכן יצר מדמו את פרח היקינתון – היפה שבפרחים מהיפה שבנערים.
עם השנים, סיפור אהבתם של אפולו ויקינתון החל לסמל אהבה פדרסטית ומאוחר יותר גם הומוסקסואלית. רופינוס וידל (Widl), הפרופסור לפילוסופיה שכתב את הליברית לאופרה שהלחין מוצרט, ביקש להצניע את האלמנטים ההומוארוטיים בסיפור, והוסיף לו דמות: מליה, אחותו של יקינתון. בגרסה של וידל, מליה היא מושא אהבתו הרומנטית של אפולו, בעוד יקינתון הוא… חבר קרוב.
מוצרט הוא כנראה לא האייקון ההומואי שעושים ממנו לפעמים, אבל יקינתון? זה כבר סיפור אחר לגמרי. היפה בנערים, שהיה אהובו של האל אפולו, בנה של המוזה של ההיסטוריה – אין ספק. יקינתון הוא הפטרון המגן של ההיסטוריה הקווירית!