בפברואר 2020 התקשרו אליי מהטלוויזיה. הם שמעו שביורקשייר שבאנגליה מצאו יומן מלפני 200 שנה, שלטענתם “מגלה שהומוסקסואליות בעצם היתה אז מקובלת הרבה יותר משאנחנו חושבים”. הם רצו לראיין מומחה בתחום. זה היה בזמן חופשת סמסטר וכל המומחים הגדולים באמת היו בכנסים בחו”ל, אז הם הגיעו אליי. יום יבוא ואני אגלה למה גילוי של יומן כזה הוא אייטם שמצדיק ראיון בתכנית, בעוד שלל גילויים אחרים, הקשורים לתולדות המיניות בארצנו ולא לחוף הים הצפוני, נדחו על ידי שלל עורכים כ”לא טלוויזיוניים”.
אבל מה שמעניין כאן יותר היא התגלית עצמה, והשאלה מה חשיבותה ההיסטורית והאם היא אכן “מגלה שהומוסקסואליות בעצם היתה אז מקובלת הרבה יותר משאנחנו חושבים”.
את היומן עצמו לא קראתי, כמובן, אבל על פי הכתבה ב־BBC, הוא נכתב על ידי מת’יו טומלינסון (Tomlinson), שהיה חוואי יליד 1770, בן מעמד הביניים (עשיר יחסית לחקלאי, אבל לא עשיר דיו כדי להיות בעל אדמות). הוא ניהל יומן מפורט ורב-כרכים בין השנים 1839-1806. בשנים אלה היה, להבנתי, כבר אלמן, והיומן העסיק אותו בשעות שאחרי העבודה. נראה שעולה מהיומן שהוא התעניין בנעשה בעולם, היה אדם קורא ואולי, אם היה נולד אל נסיבות חיים אחרות, גם היה מתגלגל להיות סופר או הוגה. מכל מקום, הוא לא היה מלומד. לחקלאים בני התקופה לא היה פנאי, ובדרך כלל גם לא כסף, ללימודי ספרות או פילוסופיה.
בשנת 1810 כתב טומלינסון ביומנו על מלח בצי המלכותי שנתפס מקיים יחסי מין, נשפט והוצא להורג בתלייה. טומלינסון חשב שזה לא צודק. “נראה מוזר בהחלט שאלוהים הכל יכול יצר ברוא עם טבע כזה, או עם פגם כזה בטבעו, ובאותו הזמן ציווה שאם אותו ברוא, שהוא בראו, יפעל על פי הטבע, שהוא טבעו בו, בזמן מן הזמנים, עליו להיות מוצא להורג”. נטייה מולדת ליחסי מין בין גברים “חייבת להחשב כטבעית, או כפגם בטבע – ואם היא אכן טבעית או פגם בטבע, יהיה זה אכזרי להעניש את בעל הפגם במיתה”.
לכאורה, מדובר בעמדה פרוגרסיבית של אביר זכויות אדם מוקדם, המבקש להגן על זכויותיהם של הומוסקסואלים. אבל רק לכאורה. ראשית, בקטעים אחרים ביומן טומלינסון טוען שיחסי מין בין גברים מבחירה, כאלה שלא נכפים על ידי הטבע שאלוהים טבע באדם מסוים, צריכים להענש בסירוס. כלומר, טומלינסון לא מבקש להאבק על זכויות הפרט המיניות של ההומואים, אלא לבו יוצא אל מי שאינו יכול להתנגד לטבעו.
שנית, טומלינסון בכלל לא מדבר על הומוסקסואליות, מהטעם הפשוט שהיא טרם הומצאה. המילה “הומוסקסואל” נטבעה בגרמנית בשנת 1869 והופיעה באנגלית רק בשנת 1892, יותר מארבעה עשורים אחרי מותו של טומלינסון. המחקר ההיסטורי נחלק בשאלה האם התקיימה סובייקטיביות הומוסקסואלית לפני התקופה הזאת, כלומר האם היו גברים ונשים שכוננו את זהותם סביב משיכתם/ן לבני או לבנות מינם/ן. מרבית החוקרים מניחים שיחסי מין בין גברים או בין נשים התקיימו משחר האנושות, אך המשמעות החברתית שלהם והאפשרות לכונן זהות סביבם השתנו במהלך ההיסטוריה. מישל פוקו, למשל, טען שהזהות ההומוסקסואלית נולדה מתוך המדיקליזציה של המיניות בתקופה הויקטוריאנית. בתקופה זו רופאים ורופאי נפש שונים שניסו למיין את מיניות האדם, בין השאר לצרכים משפטיים, המציאו קטגוריות מיניות שונות, ביניהן גם “הומוסקסואליות”. לדעת פוקו, ובתמיכת היסטוריונים רבים, בעקבות כך חל שינוי משמעותי באורח שבו נתפשו יחסי מין בין גברים. עד לתקופה הויקטוריאנית הם היו חטא דתי, החל מהתקופה הויקטוריאנית הם היו עדות לסוג אדם חדש. גם היום, אנחנו מצפים מהומואים להיות בעלי שפת גוף מסוימת, טעמים אסתטיים מסוימים וכיוצא באלה. אליבא דפוקו, הקשרים כאלה לא התקיימו לפני שנות השישים או השבעים של המאה ה19. ההומוסקסואל פשוט טרם נולד.
המלח שטומלינסון כותב עליו לא נשפט בעוון הומוסקסואליות. הוא נשפט על Buggery – יחסי סדום, על פי חוק בריטי משנת 1533. רק בשנת 1885 החוק הבריטי התרחב כך שאפשר לפרש אותו כחוק כנגד הומוסקסואליות, על אף שהמילה עצמה לא הופיעה בו. אבל בחוק ההוא ניתן היה להעמיד גברים לדין בעבור כל קשר מיני, גם כזה שהתקיים בפרטיות ללא עדים, וללא הגבלה ליחסי מין אנאליים. חוק כזה, מן הסתם, עודד את המערכת המשפטית הבריטית לחדול ולחפש עדויות לאקט מיני בין גברים, ולהתחיל לחפש עדויות למערכות יחסים בין גברים.
אז למה התרגשו כל כך בטלוויזיה? אולי כי זה היה אייטם ב־BBC. ואולי כי תפישת ההיסטוריה של מרבית הציבור היא לינארית ופרוגרסיבית. כלומר, היא מניחה שככל שנרחיק אל העבר נמצא יחסים דכאניים יותר ויותר ביחס ללהט”בים, לנשים ולשחורים. לכן, גילוי היומן של טומלינסון, שיש בו קטעים שמצלצלים לנו דומים לפוליטיקת “born this way” המקובלת בימינו, נשמע לנו כחריגה מהמהלך ההיסטורי.
היומן של טומלינסון הוא עדות היסטורית חשובה, מהטעם הפשוט שהוא מספק הצצה למחשבותיו הבלתי־מסוננות (בתקווה) של חקלאי מראשית המאה ה19. מרבית החומרים שנשמרו בארכיונים הם של אצילים ואנשי דת, ומעטים החומרים המדווחים על חייהם של בני מעמדות נמוכים יותר בקולם שלהם. אבל עבודתנו כהיסטוריונים היא תמיד להציב את הממצאים בקונטקסט ההיסטורי הרחב יותר ולשאול איך משתלב קולו של המסמך הספציפי במקהלה הרחבה של בני תקופתו. זה מה שהייתי אומר גם באולפן, לו התאפשר לי להגיע ולהתראיין.
